<h1>תוספות טוך — קידושין</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין מ"ט ע"ב] ובעידנא דזבין לא אמר. אבל מתחילה גלה דעתו דאל"כ מנא ידעי' דאדעתא דהכי עבד אפי' הוי דברים שבלב דברים. ודוקא דלא אמר בעידנא דזבין, אבל אם אמר אע"פ [שלא] התנה, חוזר המקח כיון דלא הוי דברים שבלב. ובס"פ יש נוחלין (קל"ז ע"א), פי' רשב"ם גבי הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי דגבי גיטין וקדושין דוקא בעינן תנאי כפול אבל [בממון] אזלינן בתר אומדן דעתא כגון הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא (ב"ב קל"א ע"ב). ובפ' מי שמת (ב"ב קמ"ו ע"ב) מי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דלא הויא מתנה. ואי אפשר לומר כן דעיקר תנאי כפול בממון כתוב בתנאי בני גד ובני ראובן, ובפ"ק דנדרים (י"א ע"א) בעינן תנאי כפול לענין נדרים, ואזלינן נמי בתר אומדן דעתא, בארבעה נדרים שהתירו חכמים (שם כ' ע"ב), ונדרי שגגות ושבועות שגגות (שם כ"ה ע"ב), ובפ' מרובה (ב"ק פ' ע"א), גבי קפצה ונשבעה כל מי שיבא איני מחזירתו ואמרו חכמים דלא נתכוונה זו אלא להגון לה. אלא כל דבר שיש הוכחה ע"י גלוי דעת, או שהענין מוכיח, דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד, ודאי לא גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן. אבל דבר שאין מוכיח אלא מחמת תנאי התם בעינן תנאי כפול. וג' עניינים יש, דיש דבר שצריך תנאי כפול, ויש דלא בעי אלא גלוי דעת בשעת מעשה, כי הך דהכא, וזבין ולא אצטריכו ליה זוזי דפ' אלמנה נזונית (כתובות צ"ז ע"א), דהדרי זביני דבעי נמי גלוי דעת כי הכא. ויש דסגי באומדן דעתא, כי ההיא דיש נוחלין ומי שמת וההיא דד' נדרים ודמרובה וכי ההיא דלקמן (נ' ע"א) כל דסליק אדעתא למידר הוא, בכל הני אנן סהדי, אע"ג דלא גלי. וא"ת בהך דהכא אמאי לא סגי במאי דגלי בתחלה, וי"ל כיון דלא חש לומר בשעת מעשה לא הקפיד שיחול המכר בכל ענין, וכן ההיא דלקמן הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא, לא הקפיד באיזה שיקח. והירושלמי (קדושין פ"ג ה"ג) דמשמע קצת כפי' רשב"ם פי' פ' מי שאחזו (גיטין ע"ה ע"א).
